07/12/2019

חזרת הלאומנות ותחרות על משאבים

למה לאומנות חוזרת לעולם בהיעדר החסות האמריקאית
הירשמו כמנויים לערוץ לאומנות ביוטיוב  

ב1987 קרא רונלד רייגן למיכאל גורבצו'ב בברלין "מר גורבצ'וב תסיר את החומה הזאת" כששנתיים לאחר מכן חומת ברלין נפלה ובתוך זמן קצר גרמניה אוחדה. איחודה בא לצד קריסת ברה"מ, התרחבות נאט"ו והאיחוד מערבה, בכלל יצירת האיחוד האירופי ויצרת מסגרות של שוק חופשי. "קץ ההיסטוריה" הגיעה כשעתה דמוקרטיה, שלום, וגלובליזציה אמורים להתפשט בעולם. גם הופעת האינטרנט הworld wide web הייתה אמורה להיות ירית פתיחה של חיבור בין בני אדם ויצירת כפר גלובלי. אירופה שגשגה כלכלית בצורה ניכרת עד 2008, אפילו רוסיה שגשגה כלכלית בזכות השגשוג האירופי. זה היה נראה שאכן ההיסטוריה "נעה קדימה". אבל הייתה פה בעיה קטנה והיא פספוס של למה מלכתחילה הייתה את האחדות הזאת של אירופה, את השלום במזרח אסיה, ואת היציבות במפרץ הפרסי, למה מדינות אפריקה בכלל היו עצמאיות ולמה מכליות נפט ואוניות משא יכלו לשוט בחופשיות באוקיינוסים. הסיבה הייתה ארה"ב מי שרבים בעולם אהבו לכנות אותה כגנאי השוטר של העולם. לשוטר הזה היו שתי סיבות לשמור על החופש של העולם: בלימת ברה"מ, ושמירה על אספקת דלקים. הראשונה נעלמה והשנייה בתהליכי היעלמות. וההיסטוריה שבה למסלולה הטבעי: לאומנות.

משבר ההגירה לאירופה, עם התפרקות לוב וסוריה, המלחמה בעיראק, והבצורות עם המדבור המתפשטים באפריקה הביאו לגלי הגירה גדולים לאירופה. אולם אירופה נבהלה וסגרה את הגבול שלה, סגירה שהיא למעשה סטירת לחי לכל הערכים של אי-לאומנות. משמר החופים האיטלקי צד אוניות מהגרים בים התיכון. יוון, בולגריה, הונגריה, ומדינות רבות בבלקן בנו גדרות כדי לבלום את המהגרים. האיחוד שיחד את ממשלת טריפולי ואת ארדואן כדי לעצור אותם מלהגיע לאירופה. היה קו ברור של אנחנו לעומתם, אנחנו אירופה והם לא, הם לא יכולים להגיע. זה היה בעיקר בגלל פחד מהאחר, אי רצון לראות שינוי דמוגרפי בתוך המדינה עצמה, פחד עמוק מלראות את המוסלמים או אפריקאים הופכים להיות נתח משמעותי ממדינות אירופה. דבר זה לא תקף רק לגבי אירופה הוא תקף לגבי מדינות רבות אחרות. במרכז אסיה נבנות גדרות רבות בין מדינות, בין פקיסטאן לאיראן, בין פקיסטאן לאפגניסטאן, בין טג'יקיסטן לקירגיסטן. יש לכך שתי סיבות:  האחת היא מניעת זליגת טרור, והשנייה היא מניעת הגירה על רקע מחסור במים. הודו למשל מקיפה את בנגלדש בגדרות ויורה במהגרים שבורחים מהתמלחות המים ועליית פני הים בשילוב פיצוץ האוכלוסין שלה. היא לא רוצה את אותם מהגרים אצלה ובטח שלא רוצה לראות את המוסלמים מתחזקים על חשבון ההינדים. גם בארה"ב טראמפ התחזק אלקטורלית כשהבטיח לבנות את הגדר למניעת הגירת מקסיקנים והיספנים בכלל לארה"ב, האמריקאים לא רוצים לראות מדינות כמו טקסס, קליפורניה ואחרות לאורך הגבול האמריקאי-מקסיקני הופכות להיות היספניות.

אלו שמהגרים או תומכים בהגירה לרוב משתמשים בטיעון שהם "לא מאמינים בגבולות" כי בשמיים או בים אין גבולות. זו טיעון מגוחך כי הם לא מביאים איתם ערך למדינות אליהן הם מנסים להגר(אחרת היו מקבלים אשרה). הם מגיעים ממדינות חלשות יותר ללא הון ולרוב ללא כישורים מקצועיים ובאים לקחת. המדינות שסוגרות את עצמן ומשקיעות הון בסגירת הגבול שלהן עושות את זה בידיעה שיש להן מה לתת ולמהגרים יש רצון לקחת והן לא רוצות אותם אצלן, מעבר לסיבה הדמוגרפית.

נחזור לאירופה. אירופה הייתה עם גוש היורו והאיחוד בכלל היו אמורים להיות סמל לאחדות ועזרה הדדית, בא המשבר של 2008 וניפץ את האשליה הזאת. גרמניה התעשרה כי השווקים פתוחים בפניה, האוכלוסייה שלה מזדקנת והיא רוצה שהאוכלוסיות המזדקנות האחרות עם מעט האוכלוסייה הצעירה שלהן תמשכנה לרכוש ממנה. אלו לא רוצות ברובן כשיוון ואיטליה רוצות המשך סיוע מהצפון ואילו הצפון לא רוצה לסייע להן, בריטניה רוצה לצאת מהאיחוד ויש מגמה בתוך צרפת לצאת מהאיחוד(ואף מנאט"ו מכיוון מפלגת החזית הלאומית שזכתה ל34% מהקולות ב2017). לא רק בין ארה"ב לאיחוד וגרמניה יש מלחמת סחר גוברת, אלא אף בתוך האיחוד יש מלחמת סחר כזאת, דוגמא אחת היא הלאמת מספנה על ידי מקרון ב2017 כדי למנוע את רכישתה על ידי חברה איטלקית. המדינות העשירות באיחוד לא רוצות לחלוק עם החלשות יותר ולא רוצות לתת לאזרחיהן להגר אליהן. כלומר בתוך האיחוד עצמו יש כבר לאומנות כלכלית. לאומנות כלכלית נוספת היא בין ארה"ב וסין עם מלחמת הסחר המסלימה בין המדינות(או בין יפן לקוריאה הדרומית) שעלולה להפוך לסנקציות חריפות.

אירופה, כמו הודו ומדינות אחרות, חווה התחזקות של לאומנות, של נאמנות ללאום שלך ולקבוצה שלך ולא לאף קבוצה אחרת והאינטרסים שלה. בלאומיות קבוצה בעלת מאפיינים תרבותיים משותפים יכולה לשתף פעולה פוליטית ולא להתערב בענייניהן של קבוצות אחרות או להתנגש בהן אבל ברגע שיש אינטרסים מנוגדים וברגע שקבוצות מתחרות על אותם משאבים, עומקים אסטרטגיים, או חוששות אחת מהשנייה מהר מאוד חוזרים ללאומנות. לאומנות היא לא מרקסיזם היא לא אידאולוגיה משותפת היא נאמנות לקבוצה שלך בלבד. במידה מסוימת אפילו בתוך אידאולוגיות כמו קומוניזם, סוציאליזם, ערביות, סונים-שיעים אין נאמנות על אלא תמיד זה חוזר לקבוצה עצמה כמו שסונים מאלג'יריה לא נלחמים לצד סונים מסוריה בקנה מידה נרחב וכמו שסין הקומוניסטית התחרתה בברה"מ. הנאמנות היא תמיד לקבוצת הבסיס ואם אין מעצמת על שכופה את הנאמנות הזאת למען המטרות שלה אז העולם הוא לאומני ולא גלובלי.

אפילו האינטרנט לא איחד בני אדם(כמו אידאולוגיות) הוא כלי טכני ומדינה יכולה להשתמש בו להתקפות סייבר, לבצע חתרנות, לשלוט באוכלוסייה שלה. קבוצות מקומיות עם השפה שלהן יכולות לקדם את האינטרסים וההשקפה הלאומנית שלהן והאינטרנט לא יצר עולם מאוחד.

לכל מדינה יש מיעוטים שהיא חוששת מפניהם ומדכאת אותם כדי שאלו לא יפעלו נגדה. בין אם אלו הסינים נגד הטיבטים והאויגורים, הטורקים נגד הכורדים, השיעים בעיראק נגד הסונים במדינה, פקיסטאן נגד הבלוצ'ים, או רוסיה נגד הקווקזים(כלומר נגד כל תנועה מרדנית בקווקז), והרשימה עוד ארוכה מאוד. הפלישות הטורקיות לסוריה והגירוש של מאות אלפי כורדים הן דוגמא לעוד טיהורים אתניים רבים שיכולים לקרות בעשור הבא או זה שלאחריו בין אם במזרח התיכון או באפריקה או מרכז אסיה(בין היתר בשל מחסור במים) והעידר מעצמת על שפעילה בעולם מחזירה את המעצמות המקומיות שפועלות בכוח כדי לבסס את מעמדן ואת השליטה שלהן על משאבים.

משאבים הם מוגבלים(נפט, גז, זהב, בדיל, עץ, נחושת, קולטן ועוד) ושליטה בהם נותנת כוח גדול לשולט על כל השאר. הקולוניאליזם האירופי, או כל קולוניאליזם אחר, נתן למעצמות אירופה כוח עולמי ויבשתי בשל אותה שליטה על משאבים מוגבלים. כשארה"ב יצרה את המסגרת של ברטון וודס היא אפשרה נגישות אליהם ללא מלחמות ועכשיו מצב זה עלול להשתנות. סין נמצאת במרוץ להשתלטות על המשאבים של אפריקה או מרכז אסיה. איראן על הנפט והגז של המפרץ הפרסי. וטורקיה וצרפת על משאביה של אפריקה. טורקיה משקיעה במדינות אפריקה עם מיזמי בנייה רבים והקמת מאות בתי ספר בטורקית כדי להרחיב את השפעת אנקרה והעוצמה הרכה שלה ביבשת. אבל צרפת נמצאת ביתרון מהותי לעומת שאר המדינות על יבשת אפריקה. כחלק מפרק הcfa יש לה שליטה מוניטרית על כלכלות של 14 מדינות ביבשת והיא מרחיבה את העוצמה הרכה שלה באפריקה בכלל, כולל במדינות כמו קונגו, כדי לגרום לתושבים האפריקאים להזדהות איתה ולכן לקבל את החסות שלה. בנובמבר 2017 מקרון אמר בפני סטודנטים אפריקאים שצרפתית יכולה להיות בעשורים הבאים השפה המובילה באפריקה ואז בעולם כולו. ב2018 הוא חשף תוכנית של מאות מיליוני יורו להשקעות תרבותיות וחינוכיות באפריקה. התפשטות הצרפתית יכולה לגרום להיכחדות שפות מקומיות שלא מותאמות למדע וטכנולוגיה או אפילו כלכלה עולמית. הוא רוצה גם להרחיב את העולם הפרנקופוני לקרן אפריקה כשבמרץ 2019 חתם על חוזה עם אתיופיה לבנות לה צי וצבא משוכלל יותר עם הבטחה להשקעות של 100 מיליון יורו במיזמים תרבותיים במדינה. צרפת יכולה לעשות באפריקה מה שספרד ופורטוגל לא יכולות לעשות באמריקה הלטינית, וזה להשתלט על משאבי היבשת. היא לאט לאט מתנתקת מאירופה ועלולה להיכנס למרוץ חימוש עם גרמניה כשלה, שוב פעם כמו בעבר, יש נגישות למשאבים שלגרמניה אין.

דוגמא נוספת לתחרות משאבים כזאת היא גרנלנד. באוגוסט 2019 טראמפ הציע לרכוש אותה אולם דנמרק סרבה. מעבר למשאבים קיימים כמו זהב גרנלנד עשירה במינרלים נדירים שחשובים לטכנולוגיות חדשות לסוללות גדולות, רכבים אוטונומיים, תחנות רוח ועוד. סין זקוקה לנגישות אליה וארה"ב רוצה את הנגישות לעצמה.

את חזרת הלאומנות לעולם בעקבות הבדלנות האמריקאית אפשר לסכם ב4 נקודות:

  • פחד מפני שינוי דמוגרפי במדינות בעולם בגלל מהגרים לא רצויים בעלי רקע תרבותי, דתי, ואתני שונה. ורצון לעצור את ההגירה.
  • פחד מפני חדירת טרור והתפשטות גורמים חתרניים.
  • צורך בביטחון ועומקים אסטרטגיים נגד מדינות עוינות ומתחרות כשארה"ב לא נוכחות. בין אם פחד מפני רוסיה במזרח אירופה או פחד מפני איראן במפרץ הפרסי או פחד מפני סין בין סין הדרומי וכו'.
  • צורך במשאבים ונגישות אליהם כשאין את ארה"ב שדואגת לשמור על נתיבי המסחר פתוחים.

מצב של סין חזקה מידי ולוחמנית ברמה שארה"ב לא יכולה להתמודד מולה או רוסיה שפתאום חזרה לכוחה יכול במידה מסוימת להשיב את ארה"ב כשחקנית ולהביא שוב פעם לסדר עולמי אבל זה לא המצב.

לאומנות עם נאמנות לקבוצה שלך, ללאום שלך, תוך ניצחון קבוצות אחרות ומימוש האינטרסים של הלאום על חשבון אינטרסים של קבוצות מנוגדות הוא מצב טבעי לאורך ההיסטוריה כשהעדר ארה"ב בשל בדלנות יכול להחזיר ומחזיר את הלאומנות בעולם.

השאירו תגובה:

עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:

13/10/2019
אידיוטים שימושיים
על הבלבול שבשילוב חברה וגאו-פוליטיקה
12/10/2019
אימפריה בלתי נראית
התחרות על אינטליגנציה מלאכותית בין מדינות וכיצד שליטה בה יכולה לכונן דיקטטורות דיגיטליות
14/12/2019
אלוהי האינטרנט
האם הרשת יכולה לשלוט בעולם?
12/10/2019
ארדואן רוצה גרעין?
למה ארדואן מתכוון כשהוא אומר שכל מדינה זכאית לגרעין
22/01/2020
ביקור פומפאו בבלארוס
האם עלולה לפרוץ מלחמה בין רוסיה לפולין בגלל בלארוס?
12/10/2019
האם האסטרטגיה של ישראל נגד איראן כשלה?
בשנים האחרונות ישראל ניסתה ליצור קואליציה בין לאומית בראשות ארה"ב נגד איראן כדי להביס אותה כלכלית. האם ניסיון זה הצליח או לא?
12/10/2019
האם יש עתיד לחקלאות הישראלית
האם לאור הבצורת המזרח תיכונית והמחסור במים החקלאות בישראל יכולה להמשיך להתקיים
19/10/2019
הבלוק הפולני
הקואליציה האנטי גרמנית-רוסית החדשה של פולין
12/10/2019
הגזו-דולר
למה אין מלחמה בין ארה"ב ואיראן
12/10/2019
ההיגיון הכלכלי של הפלישה הטורקית לסוריה
כיצד טורקיה תממן את יישוב הערבים בשטח הכורדי של צפון סוריה
לאומנות גם במדיות החברתיות
linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram