31/10/2019

התקווה

למה המהומות בעיראק ולבנון לא יכולות לפתור את הבעיה האיראנית
הירשמו כמנויים לערוץ לאומנות ביוטיוב  

במהלך חודש אוקטובר פרצו הפגנות נרחבות בעיראק ולבנון כשבעיראק הן גבו מעל ל200 הרוגים. ההפגנות האלו עלולות להידרדר למלחמת אזרחים בעיראק והן נותנות את הרושם שישנה אפשרות להחלשות עקיפה של איראן מה שיתרום לביטחונה של ישראל ואולי יפתור אותה מהצורך להתעמת מול השלוחים של איראן סביבה שעה שזו מנסה ליצור טבעת חנק סביב ישראל. אולם זו תקווה שלא לוקחת בחשבון את כלל הגורמים שהניעו את ההפגנות האלו ויותר מכך את התוצאות האפשריות שלהן, וזאת בדומה לתקווה שמשטר אסד ייפול בסוריה אל מול מלחמתו בסונים של המדינה, כשהוא לא נפל ואותה תקווה עוברת עתה גם למקומות אחרים.

תחילה לבנון. ההפגנות בה פרצו ב17 באוקטובר על רקע מס הווטסאפ. מדינה זו סובלת מחוב גבוה, אבטלת צעירים, שיטה פוליטית שמבוססת על חלוקה עדתית, ללא שום אפשרות לשיקום כלכלי כשמדינות המפרץ אשר היו משקיעות גדולות בה עלולות למצוא את עצמן ללא הון להשקיעו בלבנון בשל התפתחויות אנרגטיות והאיום האיראני עליהן. ההפגנות התפשטו במהרה במדינה וכללו מאות אלפי מפגינים שחסמו צירי תנועה מרכזיים. אלו לא ההפגנות הראשונות בלבנון, ב2015 היא גם חוותה הפגנות המוניות שגרמו להרוג אחד ו400 פצועים. אולם נכון לרגע זה לא היו נפגעים כלל בלבנון, להפך הממשלה הסכימה לבצע קיצוצי מיסים ולהפחית בהוצאות הציבוריות וראש הממשלה סעד אל חרירי אפילו התפטר, זה נראה שהממשלה מנסה לעשות מאמץ רציני להפסיק את ההפגנות. לפי קטעי הוידיאו והתמונות של ההפגנות האלו זה גם נראה שמרבית המשתתפים בהן הם צעירים ליברלים, חלק גדול מהם נוצרים, כאלו שרוצים אורח חיים מערבי יותר ומתנגדים להתחזקות השיעית של חיזבאללה ואיראן במדינה. פה צריך לזכור שעצם העובדה שיש הפגנות נרחבות לא אומר שהיא תדרדר למלחמת אזרחים. בירדן היו הפגנות נרחבות לאורך כל 2018-2019, במרוקו היו הפגנות גדולות גם על רקע דתי ב2017, באלג'יריה(בה הייתה מלחמת אזרחים עם 100,000 הרוגים) היו הפגנות נרחבות ב2019 בשל רצונו של הנשיא בוטפליקה להמשיך לכהונה חמישית וזו מדינה שמאבדת את הייצוא החשוב ביותר שלה, נפט, ויש בה אבטלת צעירים עצומה אבל לא מלחמת אזרחים.

ללבנון בניגוד למדינות אחרות יש שפע של מים(אחת הסיבות העיקריות לפרוץ המלחמה בסוריה). בכל אופן הפגנות לאו דווקא אומרות מלחמת אזרחים. אבל נניח לרגע שפרצה בה מלחמת אזרחים, אותה מלחמה לא אומרת הפסד חיזבאללה. חיזבאללה מונה בין 60-80 אלף לוחמים כלל צבא לבנון מונה 85,000 חיילים כש40% ממנו שיעים וסך הכול 35% מאוכלוסיית לבנון הם שיעים. המספרים הפשטניים אומרים שבמלחמת אזרחים דווקא השיעים ינצחו כשלהם יש עליונות צבאית וארגון גדול יותר מכל השאר. בהפגנות השיעים הראו דווקא גיבוש. במלחמת האזרחים הקודמת במדינה הנוצרים ירדו בכוחם וכך גם הסונים ואין היום שום מיליציה סונית או נוצרית שיכולה לעמוד מול חיזבאללה. מלחמת אזרחים כזאת עלולה להביא בטווח הקצר להחלשת לבנון אבל בטווח הארוך להתחזקות השיעים במדינה. ישראל דורשת את המשך הסיוע האמריקאי והזר לצבא לבנון בהתניית החלשת חיזבאללה על ידי ממשלת לבנון(85% מהציוד של צבא לבנון הוא אמריקאי) וצה"ל ממשיך להתכונן למלחמה נוספת בטופוגרפיה ההררית שלה.

נעבור לעיראק. אלו לא ההפגנות הראשונות בה, היו הפגנות נרחבות ב2011 כחלק מהאביב הערבי. היו הפגנות של סונים ב2012-2013 עם מספר מאות הרוגים בהתנגשויות נגד שיעים. היו הפגנות נרחבות של שיעים נגד הממשל בבגדד ב2015-2016 להפיל את המשטר בגלל בעיות תברואה, אבטלה, מחסור במים, כלכלה חלשה וכו'. וגם נגד הנוכחות האיראנית. בעיראק, על אף השיעיות יש התנגדות חזקה לשליטה האיראנית, והשיעים שלה רואים בעצמם ובערים כרבללא ונג'ף חשובות יותר מקום או טהראן. מנהיגים דתיים כמו עלי סיסתאני ומוקתדא סדאר רוצים לאומנות ערבית ולא כפיפות פרסית. אבל עיראק הפכה להיות שלוחה איראנית חשובה. ביוני 2014 כשהמדינה האסלאמית פרצה דרומה והתקדמה אל עבר בגדד קמו בה אחשד א-שאבי או ההתקהלות העממית, מיליציות שיעיות ברובן שלא כפופות לבגדד אלא עצמאיות וממונות על ידי איראן. אלו פתחו בהתקפה צפונה וזכו לסיוע אמריקאי, חיפוי אווירי, נשק אמריקאי ואימונים, נשק ומימון איראני יחד עם אימונים לצד משמרות המהפכה. הם חוד החנית של איראן בעיראק ומשתתפים גם בקרבות בסוריה. עיראקים רבים חוששים, בצדק, כי עיראק נופלת להשפעה איראנית כשהמדינה תלויה בה כלכלית ומסחרית ואפילו מקבלת ממנה גז(למרות העתודות העצומות של עיראק). מעבר לכך עיראק היא מדינה שבטית ביותר, עם מחסור חריף במים וזיהום מים, אבטלה נרחבת כשהנפט היה מקור הייצוא העיקרי שלה והוא הולך ונחלש, אין לה אופק אמיתי ושום סיבה להאמין בשיפור ובניגוד ללבנון מלחמת אזרחים בה היא דווקא אפשרות ממשית.

אבל לא בין סונים לשיעים כי סונים התמעטו במדינה ויש רוב שיעי מובהק, אלא בין השבטים השיעים על השלטון וחלוקת המשאבים, בעיקר מים ונפט. רק שפה צריך לשאול מי ינצח במלחמה כזאת? ביולי 2018 שוב החלו בה הפגנות ובאוקטובר הן הפכו אלימות ממש כשהמונים קוראים להפלת המשטר, לסילוק הנוכחות האמריקאית והאיראנית, הם שרפו את מטע ח'טאיב חיזבאללה ותוקפים אנשי ההתקהלות העממית ברחוב. אנשי ההתקהלות העממית פתחו במקומות רבים באש מקלעים וצלפים נגד המפגינים ונכון לעכשיו יש כ250 הרוגים ו10,000 פצועים! סיבה טובה להאמין שמלחמת אזרחים בה תפרוץ בשילוב הבעיות הכלכליות ומחסור במים.

סדר הכוחות הצבאיים בעיראק הוא כ150,000 אנשי ההתקהלות העממית, שיעים ברובם, שנאמנים לאיראן. ופחות מ70,000 חיילים בצבא עיראק. בהנחה שכל חיילי צבא עיראק נאמנים לבגדד ולא לטהראן זה די ברור מי ינצח. צבא עיראק קונה את הנשק שלו בעיקר מארה"ב ונכון למרץ 2019 היו בעיראק כ5,200 חיילים אמריקאים שנמנעים ממה שקורה בערים בדרומה. מלחמת אזרחים היא אפשרית אבל לא מחייבת ומה שעוד יותר לא מחייב הוא ניצחון של הצד האנטי איראני. בשביל איראן זו יכולה להיות הזדמנות גדולה(גם בשביל טורקיה בחלק הכורדי) היא פרוץ מלחמה כזאת יכולה להביא לזליגת פיגועים נגד ארה"ב מה שיזרז אותה לצאת מעיראק או להתפנות מאזורים מסוימים בה, אלו יוכלו לסגת לכוויית או מזרח סעודיה או ירדן כדי לא להיפגע. ארה"ב "הוכיחה" כי התקפות עליה או על בעלות בריתה במפרץ הפרסי או שיתוף פעולה קודם נגד המדינה האסלאמית לא מחייב שיתוף פעולה עתידי(רוג'בה). מלחמה כזאת היא הזדמנות למכירות נשק והיא תזנק את מחיר הנפט העולמי.

אחד המתנגדים הבולטים לאיראן בעיראק הוא מוקתדא סאדר מי שהקים את "צבא המהדי" למלחמה בכיבוש האמריקאי. במאי 2018 הוא ניצח בבחירות וזכה ל14.4% מהקולות אולם לא נבחר לראש ממשלה אלא עאדל עבד אל מהדי על ידי ארה"ב כבובה אמריקאית, אותו הציבור העיראקי דורש לפטר. בתחילת ספטמבר סאדר השתתף בטקס העשוראא באיראן כשהוא יושב לצד ח'מינאי נמוך ממנו ולצד קאסם סולימאני, מעשה שרבים בעיראק ראו בו בגידה וכניעה לאיראן. המעשה הזה הוא לא מקרי ומראה עד כמה אפילו האופוזיציה לאיראן בעיראק חלשה מולה.

בהתחשב בסדר הכוחות הצבאיים בעיראק לאיראן יש סיכוי של פי 2 ויותר לנצח במלחמת אזרחים בה. אולם שוב מלחמה כזאת לא וודאית. גם בסודאן, מדינה שבטית ביותר עם עדה סונית דומיננטית אחת, מה שמזכיר את המצב בעיראק, היו ב2019 הפגנות המוניות עם 260 הרוגים כשביום אחד ביוני בבירה חארטום נהרגו 128 מפגינים באש כבדה. דיכוי ההפגנות לא הביא למלחמת אזרחים אלא פשוט להדחת הדיקטטור בשיר ועליית דיקטטור חדש בשם עבד אל פתח אל בורהאן.

למה כל זה חשוב במיוחד לקורא הישראלי? כי אנחנו צריכים לשים בצד את התקווה לפתרון הבעיות מעצמו. אסד לא נפל, הוא ניצח במלחמה הסורית ורק נותרו לו כיסי התנגדות ותאי טרור, לא סיבה ליפול. סוריה הפכה להיות עמדה קדמית של איראן לבניית משגרי טילים ורקטות, מפעלים לייצורם, להעביר נשק לחיזבאללה, לבנות בסיסים(כמו האימאם עלי באבו כמאל), להפיל מטוס ישראלי בפברואר 2018, לבנות מוצבים שיעים באזור דרעא, ולירות רחפנים וטילים על ישראל. אי אפשר להתעלם מהעבודה הזאת. ישראל לא התערבה להפלתו מתוך חשש לפגיעה בעורף הישראלי ומתוך תקווה\אמונה\הערכה כי הסונים ינצחו והוא ייפול, זה לא קרה.

ב28 באוקטובר נתניהו נאם על איום טילי שיוט מתימן על ישראל. יש כאלו שמטילים ספק ביכולות הטכנולוגיות של החות'ים לעשות זאת, אולי זה נכון ואולי לא, אבל זה עדיין איום מתפתח. ב25 בספטמבר פורסמה בעיתון "ישראל היום" כתבה של אחד מראשי אמ"ן על איום גובר ממערב עיראק לירי טילי שיוט בישראל. אם למישהו היה ספק ביכולות האיראניות מהבחינה הזאת אז ההתקפות בסעודיה בספטמבר האחרון הוכיחו אותן. הרמטכ"ל החדש כוכבי מקדם צה"ל חזק יותר לקראת מלחמה, עם תוכנית מקיפה לשכלול צבא היבשה לקראת תמרון קרקעי ומצהיר על הצורך למוכנות למלחמה ועל האיום הגובר של איום פרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה. חיזוק צה"ל וההכנות למלחמה דורשות את הגדלת תקציב הביטחון ב3-6 מיליארד ש"ח ומאז הבחירות האחרונות נתניהו מצהיר על הצורך בממשלת אחדות כדי לאשר את הגדלת תקציב הביטחון. נתניהו גם רמז במרץ האחרון כי צה"ל יכול לפעול במפרץ הפרסי, רמיזה שחזרה על עצמה על ידי ישראל כץ 5 חודשים מאוחר יותר. זה נראה כי ישראל אכן מתכוננת למלחמה ויש אפילו אי רצון להמשיך להסתמך על ממשל טראמפ בנוגע למאבק באיראן, במיוחד לאחר נטישת הכורדים בצפון רוג'בה, נטישה שחיזקה את אסד-איראן-רוסיה וטורקיה.

הנקודה בכל המאמר הזה היא לא לשלול את האפשרות למלחמת אזרחים בעיראק, מלחמת אזרחים כזאת אפשרית בהחלט ועלולה לגרום לרעב המוני. היא גם לא נועדה לשלול את האפשרות להחרפת המצב בלבנון או מקומות אחרים במזרח התיכון. מה שהיא כן נועדה זה להפסיק את התקווה שהכול יסתדר מעצמו סביבנו. אני חושב שמלחמת האזרחים בסוריה, במיוחד ב2018, הראתה כי הגיע הזמן להפסיק אותה וכך גם ההתנהגות של ממשל טראמפ במחצית השנייה של 2019. בסופו של דבר הצרכים הביטחוניים והגאו-פוליטיים של ישראל זה לכבוש את רצועת עזה, לכבוש את דרום לבנון, לכבוש את דרום סוריה, ולגרש את האוכלוסיות המקומיות מהן. זה הפתרון לטווח הארוך שמוסיף את מרב הביטחון לישראל בטווח הארוך. אבל לצערנו זה פתרון יקר בדם שאנחנו רוצים להימנע ממנו ומחכים כי איראן תקרוס כלכלית וכי הערבים יהרגו אחד את השני. אם זה היה מצב אפשרי ולא רק תקווה אז מה טוב, אבל אם זו רק תקווה שלא מתיישבת עם המציאות אז צריך לדחות אותה. 

השאירו תגובה:

עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:

13/10/2019
אידיוטים שימושיים
על הבלבול שבשילוב חברה וגאו-פוליטיקה
12/10/2019
אימפריה בלתי נראית
התחרות על אינטליגנציה מלאכותית בין מדינות וכיצד שליטה בה יכולה לכונן דיקטטורות דיגיטליות
14/12/2019
אלוהי האינטרנט
האם הרשת יכולה לשלוט בעולם?
12/10/2019
ארדואן רוצה גרעין?
למה ארדואן מתכוון כשהוא אומר שכל מדינה זכאית לגרעין
22/01/2020
ביקור פומפאו בבלארוס
האם עלולה לפרוץ מלחמה בין רוסיה לפולין בגלל בלארוס?
12/10/2019
האם האסטרטגיה של ישראל נגד איראן כשלה?
בשנים האחרונות ישראל ניסתה ליצור קואליציה בין לאומית בראשות ארה"ב נגד איראן כדי להביס אותה כלכלית. האם ניסיון זה הצליח או לא?
12/10/2019
האם יש עתיד לחקלאות הישראלית
האם לאור הבצורת המזרח תיכונית והמחסור במים החקלאות בישראל יכולה להמשיך להתקיים
19/10/2019
הבלוק הפולני
הקואליציה האנטי גרמנית-רוסית החדשה של פולין
12/10/2019
הגזו-דולר
למה אין מלחמה בין ארה"ב ואיראן
12/10/2019
ההיגיון הכלכלי של הפלישה הטורקית לסוריה
כיצד טורקיה תממן את יישוב הערבים בשטח הכורדי של צפון סוריה
לאומנות גם במדיות החברתיות
linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram