07/12/2019

התחרות על שוק הגז האירופאי

תחרות בין ארה"ב לרוסיה על שווקי הגז של אירופה ומזרח אסיה
הירשמו כמנויים לערוץ לאומנות ביוטיוב  

אירופה והאיחוד האירופי הם נתח חשוב מהכלכלה העולמית כשאספקת דלקים(נפט וגז) לאותו נתח מוסיפה כוח רב למדינה שמספקת לה את הדלקים, היום זו רוסיה שמספקת מעל לשליש מהאנרגיה האירופאית ולכן מקבלת כוח רב מול היבשת והון עבור עצמה. אבל מהפכת הפצלים האמריקאית והתחרות שארה"ב מציבה לרוסיה על אירופה, ואף על מזרח אסיה, עלולה לגרום לרוסיה לאבד כוח רב.

האיחוד האירופי מונה מעל ל500 מיליון בני אדם ויש בו עלייה בצריכת החשמל. בין 2010 ל2018 פולין הגדילה את צריכת החשמל שלה ב12%, רומניה ב6%, ליטא ב16%, הונגריה ב7% וכך עוד מספר מדינות במרכז-מזרח אירופה. אולם בגרמניה צריכת החשמל ירדה ב3%, בבריטניה ב8% ובצרפת ב5%. כלומר העלייה בצריכת החשמל הייתה דווקא במדינות מרכז-מזרח אירופה אלו שהכי תלויות ביבוא הגז הרוסי ואלו שרוסיה חומדת אותן ואת העומקים האסטרטגיים שהן יכולות לספק לעצמה. לצד אלו הייתה עלייה בייצור חשמל "ירוק" באיחוד(רוח, סולאר, תרמי) מ9% ב2010 ל22% ב2018, עלייה מרשימה ביותר, כשחשמל מרוח הוכפל פי 3 מ4% מהחשמל של האיחוד ל12%. האנרגיה המתחדשת משתנה בין מדינה למדינה בהתאם לכמות השמש בה, עוצמת הרוחות, הימצאות נהרות גדולות לאנרגיה הידראולית. למשל בשוודיה ייצור חשמל ירוק הוא מעל ל50% מהחשמל במדינה, בפינלנד 40%, בבולגריה קצת פחות מ20% ואילו בהולנד רק כ5%. וגם פה דווקא מדינות מרכז-מזרח אירופה נמצאות מאחור לעומת אלו של סקנדינביה או אחרות ביבשת. יש גם את האפשרות לאנרגיה גרעינית. שימוש באנרגיה גרעינית דורש אורניום וחומרים אחרים שהם לא דלקים, מה שמפחית מהתלות ברוסיה. רוסיה עצמה מייצרת, נכון ל2018, 17.9% מהחשמל שלה על בסיס גרעין, רומניה 17.2, גרמניה 11.7, ואילו צרפת 71.7!(ארה"ב לשם השוואה 19.3). באוקראינה זה אומנם מעל ל50% אבל ללא גרעין בפולין או מדינות אחרות.

לכן נשארת רק האפשרות של דלקים. ב2017 האיחוד הפיק רק 45% מהאנרגיה שלו ו55% ייבא. 36% מכלל האנרגיה הייתה נפט ומוצרים פטרוכימיים אחרים ו23.2% היה גז. אבל יש כאן משהו קצת מבלבל כי לא מדובר רק בתלות של חצי מדובר בתלות גדולה הרבה יותר. 70% מהנפט של האיחוד מיובא ו77% מהגז שלו. ב2018 רוסיה סיפקה 40.5% מהגז של האיחוד ו27.3% מהנפט הגולמי שלו. לצדה מדינות אחרות גם סיפקו דלקים: קטאר, נורבגיה, סעודיה, אלג'יריה, ניגריה ואחרות(לוב כרגע מושבתת באותה אספקה). אבל אספקת הגז הרוסית למדינות האיחוד היא לא שווה. המדינות שהכי תלויות בה הן אלו של מזרח אירופה. מעל ל75% מהגז של בולגריה, צ'כיה, אסטוניה, אוסטריה, לטביה, רומניה ואחרות. ומעל ל50% מהגז של פולין, גרמניה ואחרות. מה שמעניק לה שליטה גדולה מאוד על מדינות במזרח היבשת אבל לא שליטה באלו של דרומה ומערבה או צפונה, השליטה האנרגטית היא דווקא באלו שיש לה אינטרס ביטחוני בהן. מעבר לחשיבות הביטחונית של ייצוא הגז לאירופה והתלות שלהן בה יש לייצוא הנפט והגז שלה חלק גדול מהכלכלה הרוסית. הערכה אחת מצביעה על כך ש40% מכלל התקציב הרוסי מבוסס על ייצוא נפט וגז הערכה אחרת של משרד האנרגיה האמריקאי מדברת על 36% כלומר הכלכלה שלה עומדת בעיקר על אותו ייצוא ופגיעה בה משולה לפגיעה חמורה בה ביטחונית וכלכלית. התמ"ג הרוסי צמח מ195 מיליארד דולר ב1999 ל1.6 טריליון דולר ב2008 ואז צנח ל1.2 טריליון ב2009 ומשם עלה ל2.3 טריליון ב2013 ושוב צנח ל1.2 טריליון ב2016. התנודות החדות האלו מגיעות בגלל שינויים במחירי הנפט והגז. אם ב1999 מחיר חבית נפט עלה בממוצע 25 דולר לחבית אז ב2008 הוא עלה 107.5 דולר ואז ב2009 62.9 דולר ומשם 98.92 דולר ב2013 ואז 38ץ23 דולר ב2016. דבר דומה קרה עם מחירי הגז, ממחירים של מעל ל10 דולר ליחידת חום לפני 2010 לפחות מ3 דולר היום. לכן לא פלא שהכלכלה הרוסית חווה משבר רובל, מיתון, ותסיסה חברתית בגלל סיבות כלכליות.

פה נכנסת ארה"ב לתמונה. ארה"ב סיפקה לאיחוד פחות מ1% מהגז שלה אולם היא הופכת להיות לאט לאט ספקית גז חשובה יותר לאיחוד ומזרח אסיה. במאי 2019 מזכיר האנרגיה האמריקאי ריק פרי הגיע להסכם עם שר האנרגיה של האיחוד האירופי כי זו יותר מתכפיל את ייבוא הגז הנוזלי מארה"ב עד 2023 ל8 מיליארד מ"ק(עדיין רק כ2%) ותבנה מתקני הנזלה חדשים בצפון המדינה. ההסכם הזה הגיע על רקע מלחמת הסחר שלה עם האיחוד, בעיקר עם גרמניה, ונקודות מחלוקות שונות. בדצמבר 2019 התקיימה פסגת נאט"ו בה הייתה מתיחות גדולה מאוד בין ארה"ב למדינות אירופה סביב השאלה על תקציב הביטחון שלהן, הסיוע האמריקאי, מלחמת הסחר, רכישת גז, ומעמד רוסיה. לארה"ב הן כבר לא חשובות ביטחונית אלא עסקית כקנייניות גז, נפט, ונשק. ארה"ב מחפשת להשקיע לא רק בייצוא הנפט והגז שלה לאירופה אלא של מדינות אחרות. היא תומכת למשל בצינור הגז של ישראל לאירופה, היא תומכת בהנזלת גז מצרית, והיא כנראה גם חותרת להשתלט בצורה עקיפה על הדלקים של לוב(לה יש 48.4 מיליארד חביות ו1.4 טריליון מ"ק גז). לוב היא שחקנית חשובה שהרבה מדינות מתחרות עליה. בין אם טורקיה, צרפת(שלה יש אפשרויות להגברת הפקת הגז של אלג'יריה או בניית צינור הגז הטרנס סהרי), איטליה, ורוסיה. בחודש שעבר דווח כי באוקטובר נהרגו כ35 שכירי חרב רוסיים, שנמצאים תחת פיקודו של פוטין, בקרבות לצד ח'ליפה ח'פתר נגד ממשלת טריפולי. רוסיה רוצה את לוב והדלקים שלה וההשקעות והמכירות בה ואליה אצלה, בעוד ארה"ב ואחרות תחתיה. איבוד לוב מאחיזה רוסית, התפתחות כלכלית בה, ובעיקר הגברת הייצוא ממנה לאירופה, היא פגיעה משמעותית ברוסיה.

ב2015 ארה"ב עקפה את רוסיה בהפקת נפט ומוצרים פטרוכימיים וב2018 היא עקפה אותה בהפקת גז והיום היא מפיקת הדלקים הגדולה בעולם כשהיא עקפה את רוסיה וסעודיה. ייצוא הגז הנוזלי שלה צמח בין 2014 ל2018 פי 66! היום היא יצואנית הגז הנוזלי השלישית בגודלה בעולם אחרי קטאר ואוסטרליה והערכה אחת מצביעה על כך שעד 2024 היא תכפיל פי 5 את ייצוא הגט"ן שלה ותהייה היצואנית הגדולה בעולם. הדבר הזה מגיע בזכות העלייה החדה בתפוקת הגז שלה לעומת צריכת הגז בה, כבר ב2014 היא הייתה יצואנית נטו של גז, כלומר הפיקה יותר מאשר צרכה מה שאפשר לה להפוך להיות יצואנית ענקית. מעבר לזה לארה"ב יש גם את קנדה מצפונה שמגבירה כמוה את תפוקת הנפט והגז שלה בזכות השוק האמריקאי וטכנולוגיית הפצלים שלה דרך חברות אמריקאיות. עד 2025 ארה"ב גם צפויה להיות יצואנית נטו של נפט ובשילוב קנדה תוכל להיות ספקית ענקית לאירופה ומזרח אסיה על חשבון הנפט הרוסי. פולין החלה לקבל גט"ן אמריקאי ב2017 כשארה"ב מייצאת גז נוזלי לפורטוגל, בריטניה, ספרד, איטליה ומדינות אחרות ביבשת. היא אפילו מנסה להתחיל לייצא לאוקראינה כדי להפחית את התלות של זו ברוסיה. כרגע עיקר ההתמקדות של ייצוא הגט"ן האמריקאי הוא למזרח אסיה בעיקר למדינות כמו קוריאה הדרומית ויפן(הייצוא ליפן בין 2013 ל2018 הוכפל פי 10!). לאט לאט גם הנתח האירופי ייחתך מידי הרוסים.

רוסיה מבינה את האיום הזה ובונה את צינורות טורקסטרים(פעיל מאז 2012 ויכול להעביר 31.5 מיליארד מ"ק בשנה) ונורד סטרים 1 שהושק ב2011 ויכול להעביר 55 מיליארד מ"ק בשנה לגרמניה ומשם לשאר אירופה. נורד סטרים 2 אמור להיות פעיל בקיץ 2020 ולהעביר עוד 55 מיליארד מ"ק גז בשנה. הצלחתו אומרת אספקת גז רבה בזול מה שייטיב גם עם גרמניה וגם עם רוסיה. אולם לא לייצוא האמריקאי ולא למדינות במזרח ומרכז אירופה שחוששות מרוסיה. ארה"ב מאיימת בהטלת סנקציות על גרמניה ורוסיה ועומדת בתוקף על כך שהיא תהייה זו שמספקת את הגז. זה נראה שהיא רוצה להשתלט על השוק הזה, או לכל הפחות על נתח גדול ממנו, וכמו שרוסיה שולטת על הגז של מרכז אסיה והקווקז ככה ארה"ב גם מנסה להשתלט על אזורי דלקים בעולם לייצוא לאירופה ומזרח אסיה.

אין ספק שבשביל רוסיה מדובר באיום גדול והיא רוצה להיות ספקית גז לסין. בדצמבר 2019 נחנך צינור הגז "כוח לסיביר". אורך הצינור הוא קרוב ל4,000 ק"מ ואמור בשנים הבאות להגיע לאספקה של עד 61 מיליארד מ"ק בשנה. סין יכולה להיות לקוחה חשובה לרוסיה ברמה כזאת שהודו לא יכולה(בגלל ריחוק וצמיחה כלכלית איטית יותר). למעשה צריכת הגז של סין צמחה מ81.9 מיליארד מ"ק ב2008 ל283 מיליארד ב2018 והיא מייבאת כמחצית הגז שלה, וצריכת הנפט היומית שלה עלתה מ7.9 מיליון חביות ל13.5 מיליון באותן שנים. פרסום אחד מציע את האפשרות שצריכת הגז שלה תעלה ב80% עד 2030. מהירות הצמיחה בשנים האחרונות ובשנים הבאות באה לא בגלל צמיחה כלכלית אלא בגלל החלפת הפחם באמצעים פחות מזהמים(ב2012 פחם היה אחראי ל66% מהאנרגיה שלה). פתיחת השוק הסיני לייבוא גז היא חשובה לרוסיה. ב2014 רוסיה סיפקה לה רק 11% מהנפט שלה ועד כה כמעט כל הגז שלה הגיע באמצעות גט"ן או מצינורות ממרכז אסיה(בעיקר טורקמניסטן). עכשיו רוסיה תוכל גם להיות לה ספקית גז בצורה ישירה. אבל זה לא אותו היתרון מול אירופה ואספקה לסין לא יכולה להיות תחליף לרוסיה כמו אספקה לאירופה מכמה סיבות. אחת היא האפשרות להטלת סנקציות גדולה יותר על רוסיה על ידי ארה"ב כשהיא מגבירה את המלחמה הקרה שלה נגד סין, שתיים היא אפשרות להאטה או אפילו להתמוטטות כלכלית של סין, שלוש היא אפשרות שסין תחתור בגלוי נגד רוסיה במרכז אסיה, וארבע זה לא נותן לרוסיה את העומק האסטרטגי מול מזרח אירופה בשום דרך.

בכל אופן התחרות על שוק הגז של אירופה בין ארה"ב ורוסיה הוא אומנם עסקי עבור האמריקאים אבל ביטחוני ומהותי עבור הרוסים. איבוד השוק הזה מידי רוסיה לידי ארה"ב(אפילו בחלקיות) יחזק את מדינות מרכז-מזרח אירופה שמתנגדות לרוסיה וגרמניה ועלול לגרום למשבר כלכלי חמור יותר ברוסיה ואין לה תחליף במזרח אסיה, לפחות לא ברמה שיביא למנוף הכוח מול אירופה. אם מוסיפים לארה"ב את האנרגיה הירוקה, יציבות בלוב, ואספקות דלקים נוספות דרך אפריקה שלא רק דרך צפון אמריקה בזכות מהפכת הפצלים אז לרוסיה מחכה בעיה רצינית.

להורדת pdf עם קישור למקורות מידע

השאירו תגובה:

עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:

13/10/2019
אידיוטים שימושיים
על הבלבול שבשילוב חברה וגאו-פוליטיקה
12/10/2019
אימפריה בלתי נראית
התחרות על אינטליגנציה מלאכותית בין מדינות וכיצד שליטה בה יכולה לכונן דיקטטורות דיגיטליות
14/12/2019
אלוהי האינטרנט
האם הרשת יכולה לשלוט בעולם?
12/10/2019
ארדואן רוצה גרעין?
למה ארדואן מתכוון כשהוא אומר שכל מדינה זכאית לגרעין
22/01/2020
ביקור פומפאו בבלארוס
האם עלולה לפרוץ מלחמה בין רוסיה לפולין בגלל בלארוס?
12/10/2019
האם האסטרטגיה של ישראל נגד איראן כשלה?
בשנים האחרונות ישראל ניסתה ליצור קואליציה בין לאומית בראשות ארה"ב נגד איראן כדי להביס אותה כלכלית. האם ניסיון זה הצליח או לא?
12/10/2019
האם יש עתיד לחקלאות הישראלית
האם לאור הבצורת המזרח תיכונית והמחסור במים החקלאות בישראל יכולה להמשיך להתקיים
19/10/2019
הבלוק הפולני
הקואליציה האנטי גרמנית-רוסית החדשה של פולין
12/10/2019
הגזו-דולר
למה אין מלחמה בין ארה"ב ואיראן
12/10/2019
ההיגיון הכלכלי של הפלישה הטורקית לסוריה
כיצד טורקיה תממן את יישוב הערבים בשטח הכורדי של צפון סוריה
לאומנות גם במדיות החברתיות
linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram