12/10/2019

השיקום הכלכלי של סוריה

האם יש סיכוי לסוריה של אסד להשתקם כלכלית?
הירשמו כמנויים לערוץ לאומנות ביוטיוב  

השנים 2017-2018 היו בסימן ניצחון בקרבות לטובת משטר אסד ברחבי סוריה. הניצחון שלו הגיע בזכות ההתערבות הרוסית-איראנית לטובתו עם השטחת ערים וגירוש מיליונים מבתיהם. המדינה חוותה הרס כבד ביותר בתשתיות ובכל המגזרים הכלכליים אולם לצד זאת המעצמות שתומכות באסד רוצות לראות את סוריה משתקמת כשכל אחת הופכת אותה לשטח החסות שלה ומנסה להזרים הון חיצוני(בעיקר אירופי) כדי לשקם את סוריה של אסד. האם זה אפשרי בכלל מהבחינה הכלכלית לשקם את סוריה?

כדי לענות על השאלה תחילה צריך להבין כי ערב המלחמה ב2011 הכלכלה הסורית הייתה בעיקרה כלכלת שוק מקומי. ישנו מיעוט נתונים לגבי סוריה כשהבנק העולמי למשל מפסיק לדווח על התמ"ג שלה ב2007. הייצוא היה לאורך השנים חלק קטן מהכלכלה ועמד בשיאו על לא יותר מעשירית מהכלכלה. דו"ח אחד מראה כי הכלכלה הסורית לא פחות מאשר התרסקה לחלוטין בשנות המלחמה ונפלה מ73 מיליארד דולר ב2012(השנה שבה החלו הקרבות המשמעותיים) ל12 מיליארד דולר ב2016. התמ"ג לנפש צנח מ3,604 דולר ל709 דולר בלבד באותן שנים. דבר זה הוא כמובן תוצאה של ההוצאות הצבאיות, הפליטים ועקורים, הרס התשתיות, הרס התיירות(ב2010 היא עמדה על 8.5 מיליון תיירים וירדה ב98% עד 2015!). ואף הרס המסחר שלה בשל נפילת מעברי הגבול עם טורקיה, עיראק, וירדן לטובת מי שמרד במשטר אסד. אולם פה אפשר לטעון כי המסחר הזה יכול לחזור לקדמותו לאחר השלמת הכיבושים על ידי משטר אסד והמדינות שסוחרות איתה, מדינות כמו טורקיה, איראן, רוסיה, ירדן, לבנון, סין, עיראק, וכו' תמשכנה לסחור איתה. ואיתן היא דווקא יכולה לחדש בקלות את המסחר. אבל עדיין מסחר על בסיס מה? כדי לבחון את האפשרות לשיקום כלכלת סוריה צריך להסתכל על שני המגזרים החשובים ביותר לייצוא בה והם אנרגיה וחקלאות.

כלכלת סוריה

בשנים שקדמו למלחמה הסורית חלק נכבד מהייצוא שלה התבסס על דלקים. ב2003 היה לה עודף של קרוב ל300,000 חביות נפט ביום לייצוא אולם עד 2010 הייצוא שלה ירד רק ל108,000 חביות ביום. זה היה תהליך שנמשך עוד מאמצע שנות ה-90 בשל גידול האוכלוסייה והעלייה ברמת החיים בה שדרשה להפנות עוד ועוד נפט לשוק המקומי שלה. למעשה ב2016 היא כבר ייבאה בממוצע 105,000 חביות נפט ביום והפכה מיצואנית ליבואנית נפט ואיבדה את הייצוא העיקרי והחשוב ביותר שלה. מה קרה פה? הקרבות במדינה הביאו להרס תשתיות רבות בה. צינורות נפט נהרסו, מתקני נפט חובלו, בארות נפט נחסמו על ידי חול וסלעים, תשתיות חשמל נפגעו ועוד. המדינה האסלאמית בכיבושיה הנרחבים השתלטה על חלקים נרחבים מהנפט והגז שלה. למעשה הדלקים של סוריה נמצאים ברובם או במזרחה או מרכזה באזור תדמור ובשיאה של המדינה האסלאמית בסוף 2014 תחילת 2015 היא השתלטה על רוב מאגרי הדלקים הסוריים. כך גם עשו הכורדים. אז לאסד לא נשאר נפט.

נפט סוריה

גם תפוקת הגז שלה ירדה בצורה דרסטית. ממעל ל8 מיליארד מ"ק שנתית לפחות מ4 מיליארד. בתפוקת הגז שלה בין 2017 ל2018 היה שיפור קל של 0.1 מיליארד מ"ק גז אבל זה שולי ביותר. וזאת למרות שיש לה עתודות של 0.3 טריליון מ"ק גז ו2.5 מיליארד חביות נפט נכון ל2018 על פי ענקית האנרגיה הבריטית bp. גם במקרה הזה פוטנציאל הפקת הגז שלה ירד דרסטית בשל הרס תשתיות וכיבוש מאגרי גז על ידי המדינה האסלאמית(וכרגע על ידי הכורדים). למרות שחשוב לציין כי היא יבואנית נטו של גז מאז 2008.

גז סוריה

יותר מכך על פי פרסום של משטר אסד מ2010 יש לה עתודות של 50 מיליארד טון נפט כתוצאה מפצלי שמן. דבר שכמובן מוסיף לה פוטנציאל כלכלי רב. אולם מעבר להרס התשתיות יש פה בעיה נוספת. הפקת נפט וגז מפצלי שמן בעולם היא תעשייה אמריקאית מובהקת ונכון להיום בטכנולוגיה הזאת משתמשות בעיקר חברות אמריקאיות ואילו משטר אסד נמצא תחת סנקציות אמריקאיות מאז 2004 סנקציות שהוגברו מאז 2011 בשל מלחמת האזרחים הסורית. הם כוללים הגבלות רבות הנה כמה דוגמאות:

-איסור השקעות של אזרח אמריקאי בסוריה, לא משנה איפה הוא נמצא בעולם.

-איסור ייבוא כל מוצר נפט או פטרוכימי מסוריה לארה"ב.

-איסור מתן כל שירות וידע מקצועי מכל סוג שהוא לסוריה.

-איסור כל שיתוף פעולה בתחום האנרגיה.

-איסור על כל שיתוף פעולה בתחום הפיננסי, לרבות מתן הלוואות או השקעות.

-איסור על כל ייצוא נפט לסוריה(פה צריך להזכיר כי הרחבת המכלית האיראנית היא שילוב של סנקציות על ייצוא נפט איראני או ייבוא נפט לסוריה).

עם השנים הסנקציות האלו התרחבו כך שגם האיחוד האירופי משתף עם ארה"ב פעולה בסנקציות על משטר אסד. רוב חברות האנרגיה זרות נטשו את המדינה, כל חברות האנרגיה האמריקאיות והאירופאיות נטשו אותה, ויש מחסור רציני בהון וידע מקצועי או כוח אדם מיומן כדי להחזיר את תפוקת הדלקים(וזאת בלי לקחת בחשבון את שיקום התשתיות). הדבר הזה הופך את רוסיה-איראן למדינות היחידות(שבלאו הכי נמצאות תחת סנקציות) המוכנות לפעול בסוריה מבחינה כלכלית.

ייצוא הנפט היה אחראי ערב המלחמה לרבע מהתקציב הממשלתי הסורי. הצטרפות האיחוד האירופי לסנקציות לא רק עצרה זרימת הון לסוריה והוצאת ענקיות אנרגיה כמו טוטאל וeni מהמדינה(אלו דווקא מנסות לפעול בחסות אמריקאית ברוג'בה הכורדית במזרחה) אלא גם ביטלו את היעד לייצוא הנפט הסורי. למעשה הנפט של סוריה הוא כבד בעיקרו והתשתיות של מדינות רבות באירופה מתאימות לקבל אותו אך ללא אותו יעד אין לה לאן לייצא אותו גם אילו תשקם את התשתיות ותשיג בדרך כלשהי את ההון הדרוש לכך. ב2011 היא ייצאה אליה נפט בשווי 3 מיליארד דולר מאותו סוג(כ5% מכלל הכלכלה שלה) וללא אותו השוק פשוט אין לה הרבה אפשרויות אחרות. בנוסף לכך יש לה בעיה נוספת והיא גניבת נפט על ידי חמולות, שבטים, ארגוני פשיעה ברחבי סוריה. באזור דיר-אזור העשיר בנפט דווח כי מיליציות מקומיות, גם כאלו הנאמנות לאסד, ניסו פעמים רבות לגנוב נפט ולייצא אותו עצמאית זאת לצד המשך פעילות של תאי טרור מקומיים המחבלים בתשתיות והצינורות. לכן זה לא פלא כי מתפוקה ממוצעת של כ400,000 חביות ביום ב2008-2010 היא ירדה ל25,000 בלבד במאי 2015.

כלכלת סוריה

אזור דיר-אזור ושדה עומר במזרחה ממשיכים להיות החשובים ביותר מבחינה אנרגטית בשבילה. אך שם ממשיכים לפעול תאים של המדינה האסלאמית. ישנן הפצצות אוויריות נגד ניסיונות של איראן להתבסס במקום. האוטונומיה הכורדית של רוג'בה שולטת בחלקים גדולים מהנפט וגז ממזרח לנהר הפרת ואין אפשרות לכניסת הון חיצוני למדינה. כך שב2015 איראן כבר הייתה צריכה לספק 60% מהנפט של משטר אסד.

מפת נפט וגז סוריה
מפת דלקים בסוריה | kredit image: eia

כל המתקנים שלה לייצוא נפט וגז נמצאים במערבה, על החוף העלווי, לשם בנויים צינורות הנפט והגז. בעבר סוריה חלמה כי צינור הגז הערבי שמתחיל במצרים יעביר גז לטורקיה דרכה וכי עיראק תחבר בצינורות גז את המאגרים שלה ואת אלו של איראן אליה והיא תוכל להיות ליצואנית גז לאירופה. החלום הזה נכון לעכשיו נמוג. 90% מכלל תפוקת הגז שלה משומש לייצור חשמל ו25% ממנו ב2012 הופנה לטובת הפקת נפט בבארות שלה. איבוד השליטה או עצם תקינות התשתיות שלה הביאה לירידת בתפוקת הנפט שכן בארות רבות התבססו על חשמל כתוצאה מהגז שלה או מהגז שהגיע אליה דרך מצרים באמצעות צינור הנפט הערבי(כבר 2010-2011 הייתה ירידה של 60% מהייבוא בגלל חבלה בצינור). כך שם תפוקת החשמל בה ירדה דרסטית למרות שמלכתחילה היא הייתה נמוכה ועשירית מזו של האמירויות וכוויית(כשאוכלוסיית אלו קטנה משלה פי כמה). הייצוא שלה למעשה ירד בצורה כל כך דרסטית שהיא איבדה את רובו המוחלט של יתרת מטבע החוץ שלה(407 מיליון דולר בלבד בדצמבר 2017) והאבטלה בה הגיע ל50%. ב2011 דלקים היו 59.4% מהייצוא שלה ואילו ב2017 רק 0.012%. זו לא רק ירידה יחסית זו גם ירידה כוללת מ7.13 מיליארד דולר ייצוא ל622 מיליון דולר בלבד באותן שנים. לכן זה לא פלא שהיא איבדה את יתרות מטבע החוץ שלה ויש בה אבטלה פשוט עצומה.

ייצוא סוריה

אם לוקחים בחשבון כי מחיר חבית נפט ירד מממוצע של מעל ל100 דולר בשנים שקודם למלחמה לפחות מ60 דולר בממוצע ב2019 אז האפשרות לחזור לשיקום על בסיס ייצוא נפט היא מאוד נמוכה. חקלאות היא החלק השני בחשיבות בכלכלה הסורית ופה יש לה סיכוי לשיקום כלשהו(קטן ככל שיהיה). ערב המלחמה היו לה מגזרים כלכליים רבים שקשורים לחקלאות ומשאבי טבע. ייצוא "מים בטעמים" למשל ירד מ847 מיליון דולר ב2008 ללא קיים ב2017. ייצוא כבשים ועיזים מ240 מיליון דולר לחלק שולי בקטגורית "בעלי חיים" בשווי כולל של 15.1 מיליון דולר באותן שנים. זאת לצד איבוד ייצוא של דבש, דגים, סבונים, שמן זית, מוצרי מתיקה ועוד. החלק של מוצרי ירקות הפך להיות הדומיננטי בייצוא הסורי ועמד על 48% מכלל הייצוא שלה ב2017 בשווי כולל של 300 מיליון דולר אך למרות שהוא עלה באחוזים מכלל הייצוא זו ירידה מייצוא מוצרי ירקות בשווי 713 מיליון דולר ב2008. לצד זאת גם הפקת משאבי טבע וחומרי גלם אחרים נפגעה מאוד. ייצוא פוספטים וסידן עמד על 1.85 מיליארד דולר ב2009 וירד ל583 מיליון דולר בלבד ב2017.

אולם למרות זאת התפוקה החקלאית הכוללת בה לא ירדה בצורה דרסטית ובמוצרים מסוימים אפילו עלתה ומוצרים אחרים כמו חיטה ירדה ירידה קלה בלבד.

חקלאות סוריה

למרות זאת יש כאן בעיתיות גדולה לשיקום המגזר החקלאי שלה מכמה סיבות. כמות הפליטים והעקורים הסורים היא פשוט עצומה, כ11 מיליון במדינה ומחוצה לה. סוריה חווה בצורת קשה ביותר כשכמות המים המתחדשת בה היא 348 מ"ק בלבד ב2012(פחות מ500 זהו מחסור חמור במים) וזאת לעומת 540 ב1992, מה שמחייב אותה להמשיך להתבסס על חקלאות בעל כלומר כזאת שתלויה בגשמים שבלאו הכי הולכים ומתמעטים כשהיא עצמה חסרה את הידע המקצועי ואת ההון או שיתוף הפעולה הבין לאומי כדי מלכתחילה ליצור לעצמה התפלה, בהקשר הזה לא פלא כי אחוז החקלאים בה צנח דרסטית מ32% מכלל כוח העבודה ל13% בלבד בין השנים 2000 ל2011 כה רבים עברו לערים שנוצרה אבטלה המונית אשר זירזה את פרוץ המלחמה. בנוסף לכך חשוב לציין כי האזורים החקלאים החשובים ביותר שלה נמצאים ברוג'בה כלומר החלק הכורדי של סוריה שבלאו הכי נפגע הכי פחות מהמלחמה הסורית. שם מגדלים הכורדים 66% מהשעורה הסורית, 62% מהכותנה, 73% מהחיטה, וסך הכול 50% מהדגנים. שליטה באזור הזה חשובה ביותר למשטר אסד כדי לשקם את המגזר החקלאי שלו. בגלל המצור הטורקי על הכורדים של רוג'בה הם יתקשו מאוד לפתח כלכלה משל עצמם וחייבים בשיתוף פעולה עם משטר אסד ואיראן כדי לייצא את התוצרת החקלאית שלהם, מה שיוסיף תמלוגים קטנים למשטר אסד, אך כרגע מצב זה מוגבל בשל הנוכחות האמריקאית-צרפתית במקום. בנוסף לכך טורקיה מיישבת פליטים ערבים סונים בג'רבלוס ועפרין. עפרין הייתה אזור עם ייצוא גדול של תעשיית שמן זית ונפגע בעקבות הפלישה הטורקית. טורקיה רוצה ליישב פליטים גם באזור החקלאי של רוג'בה, מה ששוב פוגע כלכלית במשטר אסד.

לכן היכולת של משטרו לשקם את הכלכלה דרך החקלאות היא כל כך שולית עד כדי בלתי אפשרית. נניח וכל הפליטים בדרך כלשהי יסכימו לחזור לסוריה ואל התשתיות ההרוסות שלה כדי לעבוד בחקלאות ורוג'בה מתחברת לאסד, בשילוב הבצורת, אי זרימת הון חיצוני, ושליטת חמולות על המסחר הפנימי ומיליציות חיצוניות רבות במקרה הטוב ביותר הם יגיעו לתפוקה הקודמת של ערב המלחמה ויחזירו רק חלק שולי ביותר מההון הקודם ללא אפשרות לייצא נפט וגז. למעשה ב2019 פרסם ארגון המזון והחקלאות של האו"ם כי ישנן 41 מדינות בעולם בסכנת רעב ומחסור במזון כתוצאה מבצורת ומחסור במים, סוריה הייתה אחת מהן, עם 6.5 מיליון בני אדם החסרים גישה קבועה למזון ו2.5 מיליון בסכנת רעב מיידית.

כבר מתחילת המלחמה משטר אסד קיצץ בסובסידיות והפחית בייבוא מוצרים, כולל חיטה, בשל חוסר יכולת לשלם. התשתיות במדינה הרוסות וערים כמו חלב וחומס או אפילו הבירה דמשק חוו הרס אדיר. בהנחה כי המלחמה בסוריה תיגמר מחר וכל הצדדים יפסיקו להילחם, הכורדים יחברו לאסד, האמריקאים יעזבו, והמדינה האסלאמית תיכנע סופית כולל תחריר א-שאם וכל פלג סוני עם הכרה של ארדואן במשטר אסד היא תידרש להון עצמי אדיר לשיקום שלה. לפי אחת ההערכות היא תצטרך לא פחות מ400 מיליארד דולר ולפי הערכה אחרת לא פחות מטריליון דולר! לה אין את ההון הזה, לא לאיראן שנמצאת תחת סנקציות כבדות, ולא לרוסיה שנמצאת אף היא תחת סנקציות ובסכנת פגיעה כלכלית קשה מבית ואף אפשרות לאיבוד נתחים משוק הגז האירופי לטובת האמריקאים.

רוסיה מנסה למשוך את מדינות אירופה להשקיע בשיקום סוריה. היא עושה זאת בתירוץ של השבת הפליטים הסורים מאירופה לסוריה. היא עצמה קיבלה ממשטר אסד את הזיכיון להפקת דלקים משדותיו כשאיראן דורשת את המחצבים של המדינה, בין היתר הפוספט, לחברות שלה. בין איראן לרוסיה יש תחרות על משאבי סוריה ומשטר אסד מבין זאת(הוא כבר לא יחזור להיות בעל הבית של מדינתו). רוסיה מנסה למשוך את סעודיה ומדינות המפרץ להשקיע בסוריה ומשחקת בקלף של בלימת איראן מהתקפה, איראן במקרה הזה מתחרה ברוסיה, שהמפרציות לא רוצות להזרים את ההון שלהן לשיקום משטר עוין כמו אסד. טורקיה גם משחקת בקלף הזה של קבלת הון אירופי לשיקום הפליטים הסורים, במקרה שלה בצפון סוריה על חשבון הכורדים. סין היא אפשרות נוספת להזרמת הון לשיקום סוריה אולם כל עוד היא במלחמת סחר הולכת וגוברת עם האמריקאים וכל עוד האמריקאים ממשיכים לראות במשטר אסד גורם עוין שהם מטילים עליו סנקציות, סין לא תעז לעשות זאת. מה שלא מותיר הרבה הון לשיקום סוריה.

אם מנסים ממש להיות "אופטימיים" בשביל סוריה אז כמה דברים צריכים לקרות:

  • הסרת סנקציות מלאה מעל סוריה על ידי האמריקאים והאירופים.
  • הסרת סנקציות מלאה מעל איראן עם הסכם גרעין חדש שיאפשר לה להזרים הון לסוריה לשיקומה.
  • הסרת סנקציות מעל רוסיה כדי שתוכל להשקיע בסוריה תוך שיתוף פעולה עם חברות מערביות והון מערבי.
  • חדירת חברות אנרגיה אירופיות ואמריקאיות לסוריה כדי להחזיר את תפוקת הנפט שלה ולהפיק גז משטחה הימי.
  • חבירת רוג'בה למשטר אסד בצורה מלאה כדי להעביר אליו את התפוקה החקלאית ואת שדות הגז והנפט שממזרח לנהר הפרת.
  • שיתוף פעולה עם טורקיה בהולכת מים למדינה וצמצום כמות המים שמוגבלת על ידי הסכרים הטורקיים.
  • הגברת העברת הגז אליה דרך מצרים ואף ישראל.
  • פתיחת השוק האירופי וכל השווקים סביבה בצורה מקיפה.
  • יצירת מנגנון פיננסי שיאפשר הזרמת הון והלוואות גדולות אליה.

וכל זאת בלי לקחת בחשבון את הצורך בחוסר אלימות. גם אם כל התנאים האלו יתאפשרו עם ההון החיצוני סוריה תצטרך לא פחות מ20 שנים רק כדי לחזור למצב הכלכלי שלה ערב 2011.

ואם מסתכלים על כך ללא אופטימיות ולפי המציאות. סוריה פשוט הרוסה והיא נשארת כלי של המעצמות. לרוסיה, איראן, טורקיה, סעודיה, ישראל, ארה"ב, האיחוד האירופי לכולם טוב איך שהיא כרגע הרוסה ומפולגת, ככה קל יותר לשלוט בה. לטורקיה ואיראן יש את התוכניות שלהן לספח חלקים מסוריה וכל לרוסיה יש  את התוכניות שלה. משטר אסד והשטח הגאוגרפי שהוא סוריה פשוט הרוס כלכלית ונשאר כריבוע שחמט על ידי המעצמות סביב.

להורדת pdf עם הפניות למקורות מידע

השאירו תגובה:

עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:

13/10/2019
אידיוטים שימושיים
על הבלבול שבשילוב חברה וגאו-פוליטיקה
12/10/2019
אימפריה בלתי נראית
התחרות על אינטליגנציה מלאכותית בין מדינות וכיצד שליטה בה יכולה לכונן דיקטטורות דיגיטליות
14/12/2019
אלוהי האינטרנט
האם הרשת יכולה לשלוט בעולם?
12/10/2019
ארדואן רוצה גרעין?
למה ארדואן מתכוון כשהוא אומר שכל מדינה זכאית לגרעין
22/01/2020
ביקור פומפאו בבלארוס
האם עלולה לפרוץ מלחמה בין רוסיה לפולין בגלל בלארוס?
12/10/2019
האם האסטרטגיה של ישראל נגד איראן כשלה?
בשנים האחרונות ישראל ניסתה ליצור קואליציה בין לאומית בראשות ארה"ב נגד איראן כדי להביס אותה כלכלית. האם ניסיון זה הצליח או לא?
12/10/2019
האם יש עתיד לחקלאות הישראלית
האם לאור הבצורת המזרח תיכונית והמחסור במים החקלאות בישראל יכולה להמשיך להתקיים
19/10/2019
הבלוק הפולני
הקואליציה האנטי גרמנית-רוסית החדשה של פולין
12/10/2019
הגזו-דולר
למה אין מלחמה בין ארה"ב ואיראן
12/10/2019
ההיגיון הכלכלי של הפלישה הטורקית לסוריה
כיצד טורקיה תממן את יישוב הערבים בשטח הכורדי של צפון סוריה
לאומנות גם במדיות החברתיות
linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram