14/11/2019

הקשר האיטלקי

האם צרפת ואיטליה בדרך למלחמת שלוחים?
הירשמו כמנויים לערוץ לאומנות ביוטיוב  

התקפת כוחותיו של ח'ליפה ח'פתר על ממשלת ההסכמה הלאומית או ממשלת טריפולי בצפון מערב המדינה באפריל האחרון גילתה לא רק סדקים קיימים וידועים בתוך לוב אלא גם הציפה את הסדקים בין צרפת ואיטליה על אפריקה או יותר נכון חשפה לאור יום את האינטרסים האנרגטיים המנוגדים שלהן באפריקה. גם צרפת וגם איטליה שואפות להיות ספקיות אנרגיה ליבשת האירופית ושתיהן בעלות פוטנציאל לצמצם את התלות של אירופה בגז הרוסי, לא בגלל עתודות נפט וגז שלהן(אין להן עתודות משמעותיות) אלא בגלל המיקום שלהן בדרום אירופה והים התיכון והאפשרות לחבר את הדלקים של אפריקה, המזרח התיכון, ומזרח הים התיכון אליהן ומשם לאירופה. צרפת שהולכת ומשתלטת מחדש על אפריקה רוצה גם את הדלקים של לוב, מצרים, ולבנון אזורים שאיטליה רואה כשטח השפעה שלה.

לוב היא בעלת עתודות עצומות של נפט וגז. נכון ל2018 יש לה 1.4 טריליון מ"ק גז ו48.4 מיליארד חביות נפט, היא מחזיקה בחלקים נכבדים מהנפט העולמי, אולם התפוקה שלה ירדה עם השנים. מ1.8 מיליון חביות ביום ב2008 למיליון בלבד ב2018 ומ16.1 מיליארד מ"ק בשנה ב2010 ל9.8 מיליארד ב2018. אומנם ההפקה עדיין גבוה אבל היא שולית ביותר לעומת היכולות האמיתיות שלה. ייצוא דלקים הוא עמוד התווך של הכלכלה הלובית, ב2017 סך הייצוא שלה היה 16.1 מיליארד דולר כש97% מהייצוא הם דלקים זאת לעומת 51.8 מיליארד דולר ב2012 או 57.1 מיליארד דולר ב2008 כשאז הדלקים היו 96% מהייצוא, גז תמיד היה רק בערך עשירית מסך הייצוא שלה והרוב נפט גולמי ומוצרים פטרוכימיים. גם זהב הוא משמעותי וב2016 היא ייצאה אותו בשווי 2.86 מיליארד דולר, כלומר יש לה גם מכרות ומחצבים מעבר לדלקים. הסיבה לירידה החדה בייצוא היא שתי מלחמות האזרחים הלוביות בין השבטים של המדינה והמיליציות שלה על מקורות הדלקים ועל המסחר שלה(כולל המסחר בבני אדם). יש לה נמל אחד להנזלת גז שנבנה ב1970 במזרחה בשם marsa ויכל לייצא 4.75 מיליארד מ"ק בשנה אבל הוא הושבת בעקבות המלחמה, השבתות קרו לאורך כל מתקני המדינה.

לוב נפט גז
מפת דלקים וצינורות לוב | credit image: eia

איטליה וצרפת הן שותפות הסחר החשובות ביותר שלה וחברת eni האיטלקית בנתה את צינור הגז גרין סטרים ב2004 בין מערב לוב לאיטליה שיכול להעביר 11 מיליארד מ"ק בשנה. החשיבות של לוב לאירופה היא גם אסטרטגית שכן היא מפחיתה מהתלות שלה ברוסיה. נכון ל2017 רוסיה מספקת לאיחוד האירופי קרוב ל40% מהגז שלו ו30% מהנפט שלו מה שמגדיל את התלות ברוסיה ואילו לוב 5.2% מהנפט שלה כשאלג'יריה 2.7% מהנפט ו10.7% מהגז שלה. שתי מדינות אלו מדרום לאירופה הן בעלות מאגרים וצינורות אליה ויכולות לסייע בהפחתת אותה תלות וחיזוק איטליה וצרפת.

צרפת מסייעת נכבדות לח'ליפה ח'פתר ובין 2014 ל2017 העבירה לו נשק רב. הוא נתמך גם על ידי רוסיה, מצרים, איחוד האמירויות הערביות, ואפילו ארה"ב. מנגד איטליה תומכת בממשלת ההסכמה הלאומית(ממשלה שהוכרה על ידי האו"ם) בראשות פייז אל סרג' ובניגוד לצרפת אף מחזיקה בשגרירות בטריפולי. ממשלת טריפולי עוד שולטת בחלקים מצפון מערב המדינה כשבאפריל השנה כוחותיו של ח'פתר יצאו בהתקפה שעד כה גרמה למעל 1,000 הרוגים. איטליה מיד קראה להפסקת אש ולכל הצדדים להכיר בממשלה הלובית בטריפולי שהוכרה על ידי האו"ם. באוגוסט שר החוץ האיטלקי אף האשים את צרפת כי כלי הנשק שלה פזורים בין אנשי ח'פתר, כלומר היא מפרה את החלטת האו"ם ופגעת בסרג'. עוד קודם לכן ב10 באפריל מתיאו סלביני קרא לצרפת לא לבחור בשום צד במלחמה הלובית ובאותה נשימה האשים את נשיא צרפת מ2011 ניקולה סרקוזי כי הוא הפיל את קאדפי לא בגלל סיבות הומניטריות אלא בגלל שצרפת מעוניינת בדלקים של לוב על חשבון איטליה ולמעשה גרמה למשבר ההגירה לאירופה. צרפת שללה את הדברים האלו ואמרה כי היא פשוט מתנגדת "לאסלאמיסטים" בלוב. גם לואיג'י די מיאו אמר שצרפת מערערת את היציבות בלוב למען הנכסים האנרגטיים שלה במזרחה וגורמת שוב להגירה לאירופה, צרפת קראה לשגריר איטליה בפריז לשיחת הבהרה בנושא.

ייצוא הגז הלובי הוגבל אבל הוא בעל פוטנציאל גדול. גם צינור גרין סטרים, גם מתקני הנזלת גז נוספים או עוד צינורות ואף צינור נפט תת ימי יכולים להעשיר מאוד את המדינה שמחזיקה במתקנים והצינורות כלכלית ואסטרטגית. כבר יש צינורות קיימים במערב הים התיכון מאלג'יריה אבל הצינורות מלוב, מצרים, ומזרח אפריקה כרגע מוגבלים. לשתי המדינות יש כאן פוטנציאל, תלוי מי תנצח קודם בלוב. צרפת כבר פעילה נכבדות באפריקה כחלק ממבצעי סרוואל וברקנה כשיש לה 3,500 חיילים פזורים ב5 מדינות לאורך הסהאל והסהרה אלו מדינות שמפרידות בין מפרץ גינאה לבין הים התיכון והיא מתכננת גם להתרחב לסודאן שם יש לפי ההערכות 5 מיליארד חביות נפט ואף להתרחב בשפעתה לאתיופיה כשבמרץ האחרון חתמה איתה על הסכם להשקעות של 100 מיליון יורו, שיקום תרבותי, ואף לסייע לה לבנות צי(ככל הנראה דרך ג'יבוטי או סומלילנד). גם לאיטליה יש עצמה צבאית וימית והיא אף מחזיקה בשתי נושאות מטוסים קלות אבל לא משתווה לעוצמה הצבאית הצרפתית, לצרפת יש גם 1,100 חיילים מזרח סוריה כדי להגן על הכורדים, נכון לדצמבר 2018, והיא רוצה להישאר במקום בתקווה להגדיל את השפעתה האנרגטית במזרח התיכון. לפי משרד האנרגיה האמריקאי יש ככל הנראה באגן הלבנט 1.7 מיליארד חביות נפט ו3.45 טריליון מ"ק גז, חלק נכבד מזה שייך ללבנון, וצרפת רוצה ורצתה לפעול בלבנון. לפי ממשלת לבנון יש לה ככל הנראה 700 מיליארד מ"ק גז, כמות לא ידועה כי הקידוחים והחיפושים עוד לא התחילו, ובשטח הנתון במחלוקת בינה לבין ישראל(850 קמ"ר על הגבול הימי של המדינות) יש אפשרות גם ל850 מיליון חביות נפט. צרפת במשך שנים ניסתה להפוך להיות המתווכת בין המדינות ושחברות האנרגיה שלה, בעיקר טוטאל, תכנסה לשם. אולם במאי 2019 הסכימו ישראל ולבנון על ארה"ב כמתווכת מה שפוגע באינטרסים הצרפתיים. אולם איטליה גם רוצה לפעול בלבנון. חברת האנרגיה שלה eni כבר פעילה בחיפושים בקפריסין, לבנון, ומצרים. במצרים היא קיבלה את הזיכיון על שדה הגז הגדול במזרח הים התיכון, שדה זור, שיש בו ככל הנראה 850 מיליארד מ"ק גז. באוגוסט 2019 החברה פרסמה כי היא הגיע לתפוקה יומית של 76 מיליון מ"ק או 27 מיליארד מ"ק בשנה. זו כמות שיכולה להיות  מונזלת ואיטליה תומכת בבניית צינורות גז מקפריסין וישראל למצרים כדי להמשיך בתהליך ההנזלה. הפעילות של צרפת פה כמו בלוב מפריעה.

בלוקים של גז מזרח הים התיכון
מפת בלוקים וחברות אנרגיה(נא לשים לב לחברות האיטלקית והצרפתית) | credit image: natural gas world.com

צרפת התנגדה לצינור גלסי בין תוניסיה לאיטליה שיכל להעביר 10 מיליארד מ"ק בשנה ולעקוף את ההשפעה הצרפתית. וכחלק מחילופי המהלומות התקשורתיות והדיפלומטיות בין המדינות בחודשים האחרונים עיתון צרפתי אף הזהיר מפני מלחמה אפשרית, אולי אותו עיתון הגזים אבל הוא הצביע על ניגוד אינטרסים חמור בין המדינות על אפריקה, או לכל הפחות על מזרח אפריקה כי במערבה צרפת כבר דומיננטית ומנסה להיות דומיננטית אנרגטית במזרחה ובמזרח התיכון(שם פעלה להפלת אסד דרך תמיכה בצבא סוריה החופשי).

פה גם צריך לזכור את צינור הגז הטרנס אדריאטי שנבנה מהקווקז דרך טורקיה ויוון לאיטליה ואמור להיות פעיל ב2020 ולהעביר 10 מיליארד מ"ק בשנה. צינור כזה, יחד עם אחרים והשפעה במצרים, מעלה את כוחה של איטליה כמנזילת גז וכנקודת מעבר. בשביל ישראל זו בעיה. ישראל מתכננת להתחיל לבנות ב2020 את צינור הגז המזרח ים תיכוני שאמור להעביר 10 מיליארד מ"ק גז בשנה. בתוך איטליה יש התנגדות בקרב הפוליטיקאים שלה לצינור הזה שהוא לא "ירוק" אולם אלו גם התנגדו קודם לכן לטרנס אדריאטי מסיבות דומות וחזרו בהם, כלומר הסיבה היא לא "ירוקה" אלא גאו-פוליטית של רצון לבחור בצד הטורקי והמצרי.

בכל אופן התחרות בין המדינות על לוב גדולה ויש תחרות גם על מצרים, לבנון, וקפריסין ובעתיד אולי גם על מקומות אחרים. אין שום צפי למלחמה בשנים הקרובות בין איטליה לצרפת אבל אסור להוציא מכלל אפשרות תחרות בין שלוחים. ניצחון בלוב, שכרגע נראה שצרפת בדרך לניצחון הזה, תשליך על מקומות אחרים.
להורדת pdf עם הפניות למקורות מידע

השאירו תגובה:

עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:

13/10/2019
אידיוטים שימושיים
על הבלבול שבשילוב חברה וגאו-פוליטיקה
12/10/2019
אימפריה בלתי נראית
התחרות על אינטליגנציה מלאכותית בין מדינות וכיצד שליטה בה יכולה לכונן דיקטטורות דיגיטליות
14/12/2019
אלוהי האינטרנט
האם הרשת יכולה לשלוט בעולם?
12/10/2019
ארדואן רוצה גרעין?
למה ארדואן מתכוון כשהוא אומר שכל מדינה זכאית לגרעין
22/01/2020
ביקור פומפאו בבלארוס
האם עלולה לפרוץ מלחמה בין רוסיה לפולין בגלל בלארוס?
12/10/2019
האם האסטרטגיה של ישראל נגד איראן כשלה?
בשנים האחרונות ישראל ניסתה ליצור קואליציה בין לאומית בראשות ארה"ב נגד איראן כדי להביס אותה כלכלית. האם ניסיון זה הצליח או לא?
12/10/2019
האם יש עתיד לחקלאות הישראלית
האם לאור הבצורת המזרח תיכונית והמחסור במים החקלאות בישראל יכולה להמשיך להתקיים
19/10/2019
הבלוק הפולני
הקואליציה האנטי גרמנית-רוסית החדשה של פולין
12/10/2019
הגזו-דולר
למה אין מלחמה בין ארה"ב ואיראן
12/10/2019
ההיגיון הכלכלי של הפלישה הטורקית לסוריה
כיצד טורקיה תממן את יישוב הערבים בשטח הכורדי של צפון סוריה
לאומנות גם במדיות החברתיות
linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram